ימי חופשה – כמה מגיע?

ימי חופשה- הזכאות

לפי חוק חופשה שנתית תשי"א 1951 עובד זכאי לימי חופשה כדלקמן: שנים 1-5- 16 ימים*, שנה שישית- 18 ימים, שנה שביעית- 21 ימים, שנה שמינית- יום נוסף לכל שנה עד מקסימום של 28 ימים. *תיקון לחוק חופשה שנתית מיום 07.02.16 הוסיף 2 ימי חופשה שנתית לעובד בכל אחת מארבע השנים הראשונות לעבודה. לפי התיקון לחוק, יום חופשה אחד יתווסף החל מיולי 2016, והיום השני יתווסף החל מינואר 2017 (לפני התיקון הזכאות הייתה ל- 14 ימי חופשה ב- 4 שנים ראשונות ו- 16 ימי חופשה בשנה החמישית).

עובד 6 ימים בשבוע זכאי ב- 5 שנים הראשונות ל- 14 ימי חופשה נטו בשנה (ללא שבתות) = 1.16 ימים בחודש.

עובד 5 ימים בשבוע זכאי ב- 5 שנים הראשונות ל- 12 ימי חופשה נטו בשנה (ללא שישי שבת) = 1 ימים בחודש.

סעיף 31 לחוק קובע את תקופת ההתיישנות לתביעת חופשה, כדלקמן:

"תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים."

כך גם נקבע בתיק ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שירותים בע"מ, 27.03.06: "תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית בין פלילית, היא שלוש שנים". העילה לפדיון חופשה נוצרה עם סיום יחסי עובד-מעסיק ביום 30.4.2000 והתביעה המתוקנת הוגשה ביום 19.6.2001, תוך פחות משלוש שנים מיום הקמת העילה."

בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה הורחבה תקופת התיישנות ימי חופשה החלה על תביעה לפדיון ימי חופשה גם לשנת העבודה השוטפת של העובד אצל המעסיק

ניתן לתבוע 3 שנים אחרונות (לפי חוק חופשה שנתית) + ימי חופשה שהצטברו בשנת העבודה השוטפת, לפי:

ע"ע (ארצי) 547/06 כהן נ' אנויה (פורסם בנבו- מיום 08.10.07):

"בעת שנסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, נצברו לזכות המשיב לכל היותר ימי חופשה שהיה זכאי לקבל ב-3 השנים המלאות האחרונות להעסקתו, בצרוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת."

"ימי חופשה שהצטברו לעובד בשנת העבודה השוטפת, עובר לסיום העסקתו. אלו ודאי עומדים לזכותו עם תום תקופת העסקתו."

המחשה: עובד במקום עבודה 5 שנים בחודשים 06.2007-05.20012 יהיה זכאי בסיום עבודתו לפדיון חופשה עבור השנים 2009-2011 (3 השנים האחרונות לעבודתו) בצירוף 5 החודשים ב- 2012 שנת עבודתו האחרונה.

יצוין, כי במקרה של אי קבלת דמי חופשה/תמורת חופשה לאורך כל תקופת העבודה לא מן הנמנע יהיה לתבוע פדיון העולה על תקופת ההתיישנות, כאשר הצד שכנגד צריך להעלות את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה במסגרת ההליך ואם לא עשה כן רשאי בית הדין לפסוק את מלוא ימי החופשה המגיעים לעובד.