ניכוי הפסקות משעות העבודה

האם חוקי לבצע ניכוי הפסקות משעות העבודה? והאם ניתן לעשות זאת בדיעבד רק כאשר צצה תביעה לשעות נוספות?

סעיף 20(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי "ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל – 3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג, ההפסקה היא של חצי שעה לפחות".

במסגרת ההיתר לסטייה מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה נקבע כי באם מדובר בעבודה שאינה פיזית מעיקרה (עבודת כפיים) הרי שהזכות ההפסקה כאמור תקום רק לאחר 8 שעות עבודה (בעבודה של 6 ימים בשבוע) או לאחר 9 שעות עבודה (בעבודה של 5 ימים בשבוע).

המחוקק הוסיף וקבע מתי הפסקה תיחשב כזמן שאינו חלק משעות העבודה – "בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום בו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה".

ככלל אין מניעה לנכות את זמן ההפסקה ממסגרת השעות היומית, הן מראש במהלך יחסי העבודה השוטפים והן בדיעבד לאחר התמודדות עם תביעה לשעות נוספות, אז הדבר יהיה קשה יותר וייאלץ לעבור תחת עיניו הבוחנות של בית הדין לעבודה.

בפסיקה נקבע כי המונח "הפסקה" תלוי בנסיבותיו של כל מקרה, וזאת "בשים לב לתפקידו של העובד, מקום עבודתו, חובת נוכחות במקום העבודה, מיקום המפעל, האם העובד רשאי לצאת משטח המפעל…"  עוד הובהר כי "אחד המאפיינים של זמן הפסקה הוא היות העובד חופשי לעשות כרצונו בזמן זה, בין אם מדובר באכילה, מנוחה ובין אם מדובר ביציאה לסידורים אישיים כאלה ואחרים. בזמן ההפסקה, על העובד להיות נתון לרשות עצמו, להיות משוחרר מחובתו כלפי מעסיקו, ובפרט על המעסיק להיות אדיש לנוכחותו או לאי נוכחותו של העובד במפעל" (ע"ע 131/07 גלעד גולדברג – אורטל שירותי כוח אדם בע"מ, מיום 13.5.09; סע (ת"א) 38218-03-11‏ אמיר שחר גדות נ' טנדר לאבינג קאר בע"מ, כב' השופטת סיגל דוידוב מוטולה, 03.09.13).

סע (ת"א) 38680-11-11‏ כב' השופטת עידית איצקוביץ, מיום 24.11.2013: "סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה מאפשר לנכות את זמן ההפסקה מזמן העבודה, אך אין על כך חובה. מעביד יכול לקבוע במסגרת הסכם העבודה האישי זכויות העולות על אלה שבחוק. בהתאם להסכם העבודה שהונהג בפועל בין הצדדים, שולם לתובע בגין כל זמן העבודה, מבלי לנכות זמן ההפסקה. אין הצדקה לשנות את הסכם העבודה בעת סיום יחסי עובד-מעביד, כאשר הנתבעת לא הוכיחה כי מדובר בתשלום בטעות."

נטל ההוכחה לקיזוז זמן הפסקה משעות העבודה יהיה כמובן על המעסיקה שתהא צריכה להוכיח כי העובד קיבל הפסקה קבועה במנותק מעבודתו בה היה רשאי לעשות כאוות רצונו ורק אז אולי יתיר בית הדין בדיעבד את ניכוי זמן ההפסקה ממסגרת השעות היומית.

איסור לקיזוז זמני הפסקות בדיעבד בגין הגשת תביעה ע"י העובד– סע"ש 45084-11-15 Towelde Gebreselasi נ' קפלן את לוי בע"מ, כב' השופטת גילצר, 26.05.17- טענת הנתבעת בדבר קיזוז חצי שעת הפסקה ליום, נדחתה. הלכה היא כי אין המעסיק רשאי לבטל הטבה שניתנה לעובד לפנים משורת הדין. ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו לפי חוק או צו הרחבה, היא הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידו לתשלום זכויות.

תשלום בגין ניכוי זמני הפסקות 10,949 ₪- דמ (ת"א) 42306-05-16‏ ‏ הדס סיונוב נ' מלון רנסנס תל אביב 204 בע"מ, 09.10.17